מכתבי יב
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | ארמית, מצרית (היראטית ודמוטית), פרסית, לטינית, יוונית, קופטית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | המאה ה-5 לפנה"ס |
  | |
מכתבי יֵב, הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו על ידי בני הקהילה היהודית ששכנה באי יב (אלפנטין) שבמצרים במאה ה־5 לפנה"ס, בעיקר בארמית.
גילוי המכתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסמכים ששרדו הסתובבו בשוק העתיקות במצרים במאה ה־19 ומשם נאספו והועברו, יחד עם מסמכים שנתגלו באי יב עצמו, לאוספים באירופה ובאמריקה, בין השאר במוזיאון ברוקלין ובמוזיאונים בברלין.
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתעודות שנתגלו יש כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על־גבי שברי חרס). המסמכים כתובים במצרית היראטית ודמוטית, בפרסית, בלטינית, ביוונית ובקופטית ואולם רובם המכריע כתוב בארמית, בניב מיוחד המקביל לארמית המקראית, שהייתה השפה הרווחת (לינגואה פרנקה) בממלכה הפרסית ששלטה על האזור באותה תקופה.
רוב הכתבים עוסקים בעניינים כלכליים וחברתיים ומיעוטם דן במצבה הרוחני של הקהילה במקום, שבה גרו חיילים יהודים שנשלחו מטעם הממלכה הפרסית להגן על גבולה הדרומי. רוב המסמכים הם תעודות רשמיות ומיעוטם מכתבים פרטיים. בין המסמכים גם שטרי גירושין ושחרור עבדים וחוזים משפטיים אחרים, וגם תיעוד של מנהגי הקהילה ולשונה. במכתבים מתועדת גם פרשת המקדש שבנו בני הקהילה לאלוהי ישראל והנזק שנגרם לו בידי מצרים מקומיים. באמצע המאה ה־4 לפנה"ס חדל המקדש באי יב (אלפנטין) לתפקד. יש ראיות מחפירות כי בנייה מחדש והרחבה של מקדש חנום בזמן מלכותו של נכתנבו השני (360–342 לפני הספירה) תפסו את מקומו של המקדש היהודי.
בין התעודות מופיעים גם קטעים מספר אחיקר החכם.
המסמכים העשירו רבות את המחקר על תולדות היהודים בתקופת בית ראשון ותקופת בית שני, מחקר מצרים העתיקה והאימפריה הפרסית וגם מחקר השפה הארמית, הדיאלקטים שלה וההתפתחות ההיסטורית שלה.
מכתבים נבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגרת הפסח (419 לפנה"ס)
[עריכת קוד מקור | עריכה]"איגרת הפסח", המתוארכת ל־419 לפנה"ס, נשלחה על ידי אדם בשם חנניה לאדם בשם ידניה, בחיל המצב היהודי ביב ועוסקת במנהגי הפסח.[1]
מדובר במכתב בארמית, שרק כשליש ממנו נותר כיום ובו מורה חנניה, לידניה וליהודי יב בכלל, בסמכות שהוענקה לו כנראה מהמלך הפרסי, לקיים את פסח וחג המצות, ובו מפורט אף כיצד יש לעשות זאת: "כעת אתם מנו 14 ימים לניסן, וב־14 בין השמשות עשו פסח. ומיום 15 עד יום 21 לניסן חג המצות עשו, שבעת ימים אכלו מצות... מלאכה לא תעשו ביום 15 וביום 21 לניסן. שיכר אל תשתו וכל דבר חמץ אל תאכלו ולא ייראה בבתיכם, מיום 14 לניסן עם הערב השמש עד יום 21 לניסן בהערב השמש. וכל חמץ שיש לכם בבתיכם הכניסו לחדריכם וחתמו בין הימים האלה".
מחוץ לכתוב בתנ"ך, איגרת הפסח הזאת, בת כ־2,500 שנים, היא התיעוד הקדום ביותר ששרד עד ימינו, על קיום חג הפסח.
פרופ' יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל מסתייג ממסקנה זאת. אדלר טוען שכל הקטעים המדברים על פסח משוחזרים ואינם מופיעים בטקסט המקורי, כך שלא ניתן לדעת בוודאות האם האגרת הזאת אכן מתייחסת לפסח.
מכתב אל בגוהי הפחה (407 לפנה"ס)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב"מכתב אל בגוהי הפחה", שמתוארך ל־25 בנובמבר 407 לפנה"ס ונשלח אל בגוהי פחת יהודה (השליט הפרסי הממונה על פחוות יהודה), מבקשים בני הקהילה סיוע בשיקום המקדש שנהרס. מתוך איגרת זאת מתברר כי איגרת מקבילה נשלחה גם לדליה ושלמיה, בניו של סנבלט מושל שומרון, מכיוון שאיגרת קודמת (משנת 410 לפנה"ס) שנשלחה לבגוהי וליוחנן הכהן הגדול בירושלים – לא נענתה. בין השאר הם מציינים את עתיקותו של המקדש ואת הסכמת השלטון הפרסי לקיומו:
| מקור | תרגום מילולי |
|---|---|
| ומן יומי מלך מצרין אבהין בנו אגורא זך ביב בירתא | ומימי מלך מצרים אבותינו בנו המקדש הזה ביב המצודה |
| וכזי כנבוזי על למצרין אגורא זך בנה השכחה | וכאשר כנבוזי בא למצרים – המקדש הזה בנוי מצאו |
| ואגורי אלהי מצרין כל מגרו | ומקדשי אלוהי מצרים כולם הרוסים |
| ואיש מנדעם באגורא זך לא חבל | ואיש דבר במקדש הזה לא הרס |
האיגרת מתארת את חורבן המקדש היהודי ואף מצוין בה תאריך האירוע (410 לפנה"ס). לאחר שעזב המושל הפרסי ארשם, כהני ח'נום המצרים, בשיתוף פעולה עם המושל הפרסי המקומי וידרנג, החליטו להרוס את המקדש. וידרנג הורה על כך לבנו נפין, מפקד חיל המצב בסון, שהנהיג את חייליו הפרסים יחד עם המצרים ואלה החריבו את המקדש ובזזו את כלי הזהב שבו.
הייתה תגובה של שני המושלים (בגוהי ודליה) אשר נתנו אישור לבנות מחדש את בית המקדש. היא נשמרה בצורת תזכיר: "1 מזכר מבגוהי ודליה. אמר לי לאמר: מזכר: אפשר לומר במצרים ... 8 לבנות אותו באתר שלו כפי שהיה בעבר ... "[2].
אוסטרקון המדווח על חזיון
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
אוסטרקון כתוב משני צדדיו, הידוע כ־KAI 270 וכ־CIS II 137:
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
CIS תרגמו: "(צד א':) כעת ראו, ראיתי חלום בפעם הראשונה, ומאז הייתי נסער; רוח הופיעה, ואמרה לי: שלום! (צד ב':) כעת אם תמכור את קישוטי כולם, תן לילדים לאכלם. לא יישאר דבר."[3]
אוסטרקון המכיל שמות מצריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסטרקון כתוב משני צדדיו, הידוע כ־KAI 271 וכ־CIS II 138. לפי CIS רבים מהשמות בו מצריים.
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
|
אוסטרקון פגום
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבר אוסטרקון קטן, כתוב משני צדדיו, מסומן כ־CIS II 139:
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
רשימת שמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסטרקון שעל צדו האחד רשימת שמות, מסומן כ־CIS II 154:
שלם בר אבא
בית אלנתן בר שורי
ויהו בר רפי
נבונתן בר אחוני
נבואלה בר סומן
פטיו בר נפטרנפש
בית אלש[...] בר רחם או: רחע
ענניו בר פומש
רשימת שמות פגומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוטרקון כתוב משני צדיו, ועליו שמות רבים. מסומן כ־CIS II 155, שם מפורשים רבים מהשמות בו כמצריים, אך השם "אסרמלך", על אף הרכיב התיאופורי המצרי, מפורש כשמי.
| צד א' | צד ב' |
|---|---|
|
|
|
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקורפוסים המוכרים של הכתובות הארמיות (והשמיות הצפון־מערביות) פורסמו חלק מהמכתבים כ־CIS II 137–139, 154–155 וכ־KAI 270–271.
רבים מהמכתבים פורסמו ב־1911 על־ידי אדוארד זכאו (אנ').[4]
ב־1999 הוציאו לאור בצלאל פורטן ועדה ירדני את "אוסף תעודות ארמיות ממצרים העתיקה" שבהם כלולים גם תעודות יב.
ב־2020 יצא לאור על ידי בצלאל פורטן בהוצאת מוסד ביאליק הספר "ממגדול סונה" בסדרת האניצקלופדיה מקראית, שכולל בתוכו רק את אוסף תעודות יב עם תרגומם לעברית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Eduard Sachau, Aramäische Papyrus und Ostraka aus einer jüdischen Militär-Kolonie zu Elephantine: altorientalische Sprachdenkmäler des 5. Jahrhunderts vor Chr, J. C. Hinrichs'sche Buchhandlung, 1911
- בצלאל פורטן, מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה – תעודות לתולדות היהודים במצרים בתקופת פרס, מוסד ביאליק, 2020.
- בצלאל פורטן ועדה ירדני אוסף תעודות ארמיות ממצרים העתיקה, מאגנס, 1999.
- פ' קורנגרין, מגילת אסתר לאור הפפירוסים מיב וסיפורי הירודוט, ספר זיידל, ירושלים תשכ"ב, עמ' 214–228.
- פטר שפר, פרק 7: יֶב, יודופוביה – גישות כלפי היהודים בעולם העתיק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית "הילל בן־חיים", עמ' 181–200
- אלעזר דוב שפירא[5], כתבי יב, ספרי עזרא ונחמיה ותקופת שיבת ציון[6], ירושלים: קריית ספר, תשט"ו, עמ' 97- 104
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חג הפסח אצל יהודי יב, מאמר באתר "דעת"
- גד ברנע והתושבים המסתוריים של האי יב, היסטוריה גדולה, בקטנה
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: ריאיון עם ד"ר דוד שפירא[7]' אינו ערך חוקי
חיל המצב היהודי במצרים (יב Elephantine), ריאיון עם ד"ר דוד שפירא[7] בערוץ "Alex Tseitlin", באתר יוטיוב (אורך: 42:01), 10 ביוני 2020- אריאל בולשטיין, בסוף המאה ה־19 התגלה סמוך לנהר הנילוס, פפירוס שבו מסופר על קיום חג הפסח לפני אלפי שנים, באתר ישראל היום, 25 במרץ 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אריאל בולשטיין, בסוף המאה ה־19 התגלה סמוך לנהר הנילוס, פפירוס שבו מסופר על קיום חג הפסח לפני אלפי שנים, באתר ישראל היום, 25 במרץ 2021
- ^ Bezalel Porten; Ada Yardeni, Textbook of Aramaic Documents from Ancient Egypt 1., (Jerusalem , Letters, 76 (=TADAE A4.9, 1986
- ^ CIS II 137, p. 138: "Nunc ecce somnium primum vidi et a tempore isto ego fervescens et aberrans; apparuit spectrum; dixit (mihi): Salve! Nunc si ornamenta omnium vendideris, comedant infantes. Ecce non reliquum exiguum."
- ^ Eduard Sachau, Aramäische Papyrus und Ostraka aus einer jüdischen Militär-Kolonie zu Elephantine: altorientalische Sprachdenkmäler des 5. Jahrhunderts vor Chr, J. C. Hinrichs'sche Buchhandlung, 1911
- ^ ראו עליו כאן: דוד תדהר (עורך), "פרופ' אליעזר דב (ברנרד) שפירא", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2914, ובויקינתונים, כאן: אלעזר דוב שפירא
- ^ הספר "ספרי עזרא ונחמיה ותקופת שיבת ציון", באתר "סימניה"
- ^ דוד שפירא, באתר VIAF